קהילת הייטק היי ישראל מזמינה אתכם.ן

למפגש שיח ולימוד משותף - לחשוב בקצה הידיעה בחינוך עם ד"ר אורית פרנפס

המפגש יערך ב16/2/2024 במכללה האקדמית בית ברל בבניין Sim חדר 108 קומה 1

סדר היום:
09.30-11.00 - מפגש חשיפה, לחשוב בקצה הידיעה
11.15-12.30 - שיח שיתוף וחיזוק, מעגלי שיח מונחים בין משתתפי המפגש.
ולסיום, מרק חורף מחמם ותפילות לטוב ושלום.

המפגש נועד לכל מי שחש שיש עוד מידע, יכולת, תשוקה ותקווה אותו תוכל/יוכל לממש לבד וביחד הקהילתי.

להרשמה:
ilanadror56@gmail.com
Ysjaia@gmail.com

המלצות לקריאה והעשרה

קצה הידיעה – הידוע ומה שעדין לא

בשנים האחרונות אני מתמחה בפרקטיקת TAE – Thinking At the Edge, או בתרגום חופשי לעברית: חשיבה בקצה הידיעה. אני מלמדת קורסים של חשיבה בקצה הידיעה, לאנשי חינוך וגם לאנשים בתחומי עיסוק אחרים. בשנה האחרונה אני מלווה באופן אישי א.נשים בתהליכי חשיבה בקצה הידיעה.

מה זה חשיבה בקצה הידיעה (TAE)?

TAE, חשיבה בקצה הידיעה, היא הפרקטיקה השניה שפרופ' יוג'ין ג'נדלין פיתח, לאחר פיתוח פרקטיקת ההתמקדות, על בסיס הפילוסופיה שלו. זוהי דרך שיטתית לחשוב על העולם ועל עצמינו מעבר למה שידוע לנו בהכרה, מעבר לקצה הידיעה – על-ידי תשומת לב למשמעויות שאינן מנוסחות עדיין במילים, אבל הקצה שלהן מורגש.

הפרקטיקה הזו, כמו גם פרקטיקת ההתמקדות, מממשת את מפעל חייו הפילוסופי של ג'נדלין – לחבר את החוויה והמשמעות המורגשת עם החשיבה הרציונלית והשפה.

תהליך החשיבה בקצה הידיעה מתחיל מקצה של ידיעה פנימית, קצה חי של מה שעדיין אין לו מילים. במקום לחשוב ולארגן את מה שכבר ידוע לנו, הפרקטיקה הזו מכוונת אותנו לקצה של הידיעה המובלעת, היכן שמורגש עוד, שעדיין אין לו מילים, אבל הוא רומז על משהו חדש, שמעולם לא היה ידוע לנו בהכרה. זה קורה, למשל, כשיש משהו שאנחנו רוצים להגיד ואנחנו מרגישים את המשמעות שלו בתוכנו, אבל עדין לא מצליחים למצוא מילים שיגידו את זה – מוכר לכם?

לגלות את החדש מתוך המומחיות שלי

יש לנו ידע רב בתחומי חיים שונים, בתחום העיסוק המקצועי שלנו, וגם מחוצה לו. אנחנו יכולים לתאר היבטים וחלקים מהידע שלנו, להרצות עליו, להסביר אותו. לא על הידע הזה אני מדברת כאן. הידע המומשג, המדובר, הכתוב הוא חלק מאד קטן מכלל הידיעה שלנו. חלק ניכר מהידיעה שלנו איננה מנוסחת ומקורה בהתנסויות עשירות ובחוויות מגוונות שאנו חווים מעצם זה שאנחנו חיים. ידיעה זו אינה מומשגת ואין לנו מילים לתאר אותה. כשאנחנו נמצאים בקצה החי של הידיעה הלא מנוסחת, אנחנו חשים שיש עוד שאנחנו רוצים להגיד, אבל אין לנו מילים. שם אנחנו יכולים לגלות דבר חדש שרק אנחנו יכולים להגיד – כי הוא מתוכנו, מעולמנו הפנימי, מהחוויות וההתנסויות הייחודיות רק לנו.

פרקטיקת ה TAE כוללת סדרה של צעדים שיטתיים שמסייעים בניסוח קצוות של הידיעה הפנימית הבלתי מנוסחת בתחום המומחיות שלנו – כדי לגלות את החדש מתוכנו, את מה שלא ידוע בהכרה.

תחום מומחיות יכול להיות תחום התעסוקה המקצועית שלנו. אבל הוא יכול להיות גם כל תחום שבו יש לנו התנסויות רבות ועשירות – תחום שבו הגוף שלנו חי במשך זמן מה וצבר חוויות והתנסויות שמהוות מרחב של ידיעה גופנית, תחושתית, ידיעה שאוחזת משמעות רחבה ומורכבת. מעבר לתחום העיסוק המקצועי, להורים שביננו יש מומחיות בתחום ההורות, לכולנו יש מומחיות ביחסים עם אנשים, בעיסוקי הפנאי שלנו, וגם מומחיות בעיסוקים יומיומיים "מובנים מאליהם" כמו: נהיגה, בישול, סידור וארגון, ואפילו שטיפת כלים. כל אלה הם תחומי מומחיות כי יש לנו אינספור חוויות והתנסויות עשירות בהן. מפתיע כמה מורכבות, עושר וייחודיות אישית יש בהם. מפתיע גם כמה ידיעה בלתי מנוסחת מובלעת בתוכם.

פיתוח פרקטיקת "חשיבה בקצה הידיעה" – איך זה התחיל?

פרקטיקת TAE פותחה כדי לאפשר לאנשים לפתח תיאוריה שמבוססת על הידיעה הפנימית האישית. ג'נדלין פיתח את הפרקטיקה הזו באוניברסיטת שיקאגו. תחילתו של הפיתוח בקורס “Theory Construction”  שבו השתתפו חוקרים בכירים וסטודנטים. שמעתי, ללא סימוכין בכתובים עדיין, שעמיתים מפורסמים של ג'נדלין השתתפו בקורס ההוא – קארל רוג'רס איתו עבד ג'נדלין, ומיהיי צ'יקסנטמיהיי שפיתח את תיאוריית הזרימה. ג'נדלין הוביל בקורס מהלך שנועד לתמוך בפיתוח תיאוריות חדשות שמבוססות על הידיעה המובלעת הייחודית של כל אחד מהמשתתפים,  כמומחים בתחומם.

למען האמת, ג'נדלין לא האמין שניתן לפתח שיטה כזו שיכולה להיות מופצת לקהל רחב. הוא חשב שזה יהיה מורכב ומסובך מידי. מארי הנדריקס ג'נדלין, אשתו, האמינה שזה דווקא אפשרי, ואף חשוב לעשות את זה. וביחד עם עמיתים שלהם הם פיתחו במהלך 5 שנים את פרקטיקת ה TAE בת 14 השלבים.

לאחר מספר התנסויות, ג'נדלין התחיל להשתכנע בערך של השיטה אפילו מעבר ליכולת לפתח תיאוריות. TAE יוצרת אפשרות חדשה לחשוב, כאלטרנטיבה וכתוספת למה שמקובל.  אנשים שלומדים TAE מגלים שהם יכולים לדבר מתוך מה שאף פעם לא יכלו להגיד קודם. הם מגלים שהם יכולים לחשוב באופן שמחובר אל עצמם.

ניסיון להמחיש את החשיבה עם קצה הידיעה

במהלך השנים האחרונות למדתי את שיטת ה TAE עם דנה גניהר. היא אכן לא פשוטה, והלימוד שלה אורך שעות רבות. במשך מספר שנים ליוויתי קורסים של TAE והנחיתי את המשתתפים בשלבים שונים בתוך התהליך שלהם, וחוויתי יחד איתם את האתגרים שבתהליך הארוך, אבל המאד משמעותי ועמוק הזה.

מאז שלמדתי את פרקטיקת ה TAE, השתמשתי בה כדי לחקור היבטים מהמומחיות שלי, בתחומים שונים. אני רוצה להמחיש את האיכות שבתהליך ה TAE מתוך אחת מההתנסויות שלי. מטבע הדברים, הניסיון להמחיש הוא מוגבל מראש. מדובר כאן בחוויה פנימית ובמשמעויות אישיות. יחד עם זאת, אני מקווה שיש בכוחה של הדוגמה להמחיש.

דוגמה – קסם ההשראה בהוראה

באחד ממהלכי ה TAE שעשיתי התמקדתי בעיסוק ההוראה/ההרצאה/ההנחיה. סיקרנה אותי תופעת "קסם ההשראה" שמתרחשת לפעמים כשאני עומדת מול אנשים.

זה מסקרן במיוחד, כי תופעת "קסם ההשראה" אינה מתרחשת תמיד. לפעמים, אינני מרגישה השראה כשאני עומדת מול קהל. להיפך, אני חווה חוסר חיבור, פיזור תשומת לב, ומאמץ לשמור אנרגיה שלי ושל הקהל. אבל ישנם אותם מצבים יקרי ערך שבהם הקסם קורה. אני מרגישה שאני בריכוז מאד גדול, בתוך המסר שלי, ואני מצליחה להביא אותו מזוקק. הקהל מצידו שקט, עיניים בורקות, ויש אנרגיה חזקה באוויר. אני מניחה שכל מי שעומד מול אנשים חווה לפעמים רגעים כאלה.

כש"קסם ההשראה" מתרחש, אני יודעת שהוא מתרחש, ואני חווה אותו. אבל אני לא יודעת בדיוק מה אני עושה, ואיך אני גורמת לקסם הזה לקרות עכשיו. למה זה קורה? מה אני עושה שמאפשר לקסם לקרות? למה הוא לא פועל במצבים אחרים? מה אני יודעת שאני עושה, בתחושה, בחוויה, שמאפשר לי להיות בעלת השראה?

איך חוקרים את "קסם ההשראה" באמצעות פרקטיקת ה TAE?

תהליך TAE הוא ארוך ומורכב ועובר בין צעדים שונים. אבל יש רכיב אחד חשוב וחיוני שנמצא כמעט בכל הצעדים. זהו רכיב הפארטנרשיפ – עבודה מיוחדת עם בן או בת זוג. כמעט בכל אחד מצעדי ה TAE, העבודה היא משותפת בין שני בני או בנות זוג. האחת מנסחת את המשמעות המורגשת ביחס להנחיות של הצעד הספציפי, והשניה מקשיבה. אחר-כך מתחלפות. צריך ללמוד כיצד עובדים בפארטנרשיפ שכזה.

המטאפורה הכי חזקה עבורי לתהליך הזה של הפארטנרשיפ זה של יולדת ומיילדת. יולדת שקשובה מאד לעצמה ומה שקורה בתוכה. מיילדת שקשובה מאד למה היולדת צריכה כרגע כדי לאפשר את התהליך שלה. המנסחת מרוכזת בלהרגיש את קצה המשמעות שבתוכה שעדיין בלתי מנוסחת, ומתחילה לאט לאט להתנסח. סוג של "ללדת" ניסוח חדש מתוכה שאף פעם לא אמרה, או שמעה. המקשיבה – בת הזוג של המנסחת תומכת בתהליך שלה על-ידי כך שהיא מקשיבה לה, וכותבת את מה שהיא אומרת. מידי פעם המקשיבה מהדהדת – חוזרת על כמה משפטי מפתח שהמנסחת אומרת, כדי שתשמע אותם מבחוץ. זה מקדם את תהליך הניסוח, ומדייק אותו.

בעיקר נדרשת סבלנות. סבלנות להרגיש את המשמעות הפנימית, לנסח משהו מהקצה המורגש, ולדייק אותו בהדרגה. המקשיבה לא עוזרת באופן פעיל, לא לדייק ולא לנסח, כי זהו התהליך הפנימי של המנסחת. היא נותנת את התמיכה לה היא זקוקה, מבחוץ.

מה גיליתי בתהליך ה TAE על קסם ההשראה?

דרך חוויות והתנסויות שמגולמות בדוגמאות שחייתי, והיבטים שונים שעלו מהדוגמאות השונות ניסחתי משפטים שעבורי היו גילוי של משהו חדש. הניסוחים הבאים אולי לא יהיו ברורים לגמרי אבל לי הם היוו תובנה בהירה וחדשה, שאפרש מיד לאחר הצגת הניסוחים:

לשחרר את כל הפתקים, לסמוך על מי שאני עכשיו, להיות בקשר עם העוגן הפנימי, בנוכחות עם המהות שאני מביאה ועם מה שקורה בסביבה. 
שחרור מהפחד לא להיות מושלמת/מדויקת מאפשר את החופש  להתרחשות חיה. 

מתוך הצלילה לידיעה הפנימית שלי שמבוססת על אינספור התנסויות של עמידה מול קהל, התנסחו המשפטים הללו שמשמעותם היא להגיע למפגש עם אנשים משוחררת מ"פתקים", כרטיסיות, טקסטים של מה אני רוצה להגיד, ולסמוך על מה שאני מביאה איתי בלי להסיח את דעתי "באמצעים חיצוניים לי". במקום להיות מחוברת ל"פתקים" להיות מחוברת לעוגן פנימי, להיות נוכחת במעמד שבו אני נמצאת עכשיו ולתת לדברים לקרות מתוך המפגש החד פעמי שמתרחש עכשיו. זה דורש להשתחרר מהחששות שאולי לא אהיה מושלמת, לא אביא את הדברים כפי שתכננתי אותם בדיוק, אבל במקום זאת להיות בחופש ולאפשר התרחשות חיה וחדשה כאן ועכשיו.

עצם התגלות הניסוחים החדשים הללו וההקשבה להם הניע משהו בתוכי, שפתח אפשרויות חדשות להיות במצבים מול קהל. לא הייתי צריכה לשנן לעצמי את הניסוחים הללו כמו מנטרות. הניסוחים הללו נבעו מתוכי, ויצרו אצלי שינוי פנימי בעצם ההתנסחות שלהם. הגעתי קצת אחרת לסדנאות וההרצאות הבאות שלי. זו המהות החשובה של התהליך.

פועל יוצא הוא שאני יכולה גם לדבר באופן בהיר על הקסם שבהשראה. יש לי מילים, יש לי יכולת לדבר ולכתוב על המשמעויות הללו. לפני מהלך ה TAE לא היתה לי ידיעה מנוסחת או מומשגת על "קסם ההשראה". רק ידעתי שהוא קורה. הידיעה ההכרתית שלי התרחבה. באותו זמן, משהו בתוכי באיזור הבלתי מנוסח נע קדימה וייצר אותי מחדש קצת אחרת בעולם.

תהליך "חשיבה בקצה הידיעה"

תהליך "חשיבה בקצה הידיעה" במלואו הוא רב ערך, אך גם דורש זמן והתמסרות. בשנים האחרונות זכיתי לעבור בעצמי שלושה תהליכים כאלה – בכל אחד מהם חקרתי וניסחתי את הידיעה שלי תחום מומחיות אחר שלי: 1. כיצד אני נכנסת למעורבות עמוקה בעיסוק כלשהו? (עם השלכות על מעורבות ילדים), 2. מה קורה כשאני מתחברת באופן עמוק לשיר שאני שומעת? מתי זה קורה ולמה? 3. כיצד מתרחשת השראה באינטראקציה מול קהל?

אני נלהבת מהרעיון ללוות אנשים בתוך תהליך חשיבה בקצה הידיעה, בתוך תחומי המומחיות שלהם. שמחה בתהליכים שליוויתי ומצפה בסקרנות לאלה שיקרו. בתהליך הזה מנסחים את מה שמבקש להתהוות מאתנו בעולם, אבל עד עכשיו לא היו לנו מילים לבטא אותו במדויק. אני שמחה להיות שותפה בהתהוות ניסוח ודרך חדשה, אותנטית ומדויקת. יש בזה הרבה התרגשות.

כשאני מלווה תהליך כזה אני נמצאת בנוכחות גדולה עם מה שמתרחש כרגע, שותפה לתיאור החוויה. אני נמצאת עם מי שאני מלווה יחד באי הוודאות, בגישוש באפלה, וגם כאשר הערפול מתנסח לניסוח בהיר ומזוקק. זהו סוג של ליווי לידה – לידה של ניסוח חדש של משמעות.

ניסיתי במאמר הזה לספר על תחום שמעסיק אותי מאד בשנים האחרונות, והוא פחות מוכר לרבים. אני מקווה שההסברים והתיאורים שלי יצרו חוויות מוכרות, הצליחו לסקרן, ואולי לגרום לחלקכם לרצות לדעת עוד.